Infinity Touch

29 שנים בתחום, והגיע הזמן לגלות לכן את כל הסודות שלא מלמדים בבית ספר לקוסמטיקה 🤫

קבלו 7 עצות מקצועיות במיוחד… שאני ממש לא לוקחת עליהן אחריות 😂

איזו עצה אתן מאמצות ראשונה? 👇

אני לא מאמינה בלהילחם בגיל.

אני מאמינה בלדעת איך העור שלנו עובד, מה הוא צריך ואיך שומרים על האיכות שלו לאורך השנים.

לא כל דבר פותרים בטיפול אחד.
לפעמים ההבדל האמיתי הוא דווקא באבחון נכון, בתוכנית מדויקת ובהתמדה.

בגיל 50 לא צריך להיראות בת 30.
אבל בהחלט אפשר להיראות מטופחת ולהרגיש טוב עם עצמך.

לא לעצור את הזמן. להזדקן נכון.
איזה מהמשפטים בקרוסלה הכי מדבר אלייך?

איזו מתנת יום הולדת מושלמת לקבל! ❤️

לקרוא הודעה כזאת ממטופלת שטיפלתי בה לפני 20 שנה, ולדעת שהיא עדיין זוכרת את התוצאות ואת החוויה, זה שווה מבחינתי יותר מכל מתנה.

29 שנים במקצוע, ורגעים כאלה מזכירים לי בדיוק למה בחרתי בו.

תודה רחל, ריגשת אותי מאוד ❤️

יש אזורים בגוף שמרגישים קטנים, אבל משנים הרבה בתחושה מול המראה.
אזור הזרועות הוא בדיוק כזה.
כשהעור מרגיש פחות מתוח, או כשהקו כבר לא נראה כמו פעם, הרבה נשים פשוט מתחילות להימנע מחולצות קצרות.

בטיפול גוף לאזור הזרועות אנחנו מתחילות מאבחון, מבינות מה באמת מתאים לעור ולמבנה, ובונות טיפול שמכוון למראה יותר אסוף, חלק וטבעי.
בלי להבטיח קסמים.
כן לעבוד נכון, מדויק, ובקצב שמתאים לגוף.

לייעוץ גוף באינפיניטי טאץ׳, שלחי לנו הודעה.

טיפולגוף #מיצוקהעור #זרועות

לפעמים בפרידה אחת אנחנו נפרדים פעמיים.

פעם אחת מהאדם כפי שהוא באמת.

ופעם שנייה מהחלום על מה שיכולנו להיות יחד.

ואני חושבת שהפרידה השנייה לפעמים הרבה יותר קשה.

כי כשיש אהבה, יש גם תקווה.

וכשיש תקווה, יש אמונה שאולי הפעם משהו ישתנה.

אולי הפעם הוא יבין.

אולי הפעם הדברים ייראו אחרת.

אולי הפעם נצליח לבנות את מה שכל כך רצינו.

ואז את מוצאת את עצמך לא בהכרח נאחזת במה שיש, אלא במה שיכול היה להיות.

עם השנים למדתי שיש הבדל עצום בין הפוטנציאל שאנחנו רואים באדם לבין הבחירות שהוא עושה בפועל.

אפשר לראות באדם כל כך הרבה טוב.

אפשר להבין אותו, להכיל את הקשיים שלו, להאמין ביכולות שלו ואפילו לדעת מה הוא מסוגל לתת.

אבל כל זה עדיין לא אומר שהוא בוחר לתת את זה.

וזה אולי אחד השיעורים היותר מורכבים במערכות יחסים.

להבין שאהבה לא תמיד מספיקה כדי לבנות זוגיות.

צריך גם רצון הדדי, בחירה, אחריות ומעשים.

והחלק הקשה הוא לא בהכרח להפסיק לאהוב.

אלא להסכים לשחרר את החלום, גם כשהרגש עדיין קיים.

כי לפעמים אנחנו משקיעים כל כך הרבה זמן בניסיון להגיע לפוטנציאל של מישהו אחר, שאנחנו שוכחים לשאול מה קורה עם הפוטנציאל של עצמנו בתוך הקשר הזה.

ואולי השאלה האמיתית היא לא כמה אנחנו אוהבים אדם מסוים.

אלא האם המציאות שאנחנו חיים איתו היא המציאות שאנחנו רוצים לבחור לעצמנו.

כי בסופו של דבר, זוגיות לא נבנית ממה שיכול היה להיות. היא נבנית ממה ששני אנשים בוחרים לעשות בפועל.

מסקרן אותי לשמוע מה אתם חושבים.

מה קשה יותר לדעתכם — להיפרד מאדם שאוהבים, או לוותר על העתיד שדמיינו איתו?